1.         התובעת הינה איגוד מקרקעין ועל שמה רשומות זכויות בחלקה 133 בגוש 3709 ביישוב גני הדר (להלן: " המקרקעין"). התובעת נמחקה מפנקס רשם החברות ביום 2.3.1986, וביום 3.6.1996 נרשמה מחדש בהתאם לצו בית משפט מיום 2.10.1995. מנהל התובעת, ובעל 100% ממניותיה, הינו מר גדעון הרנוי (להלן: " הרנוי").

הנתבעים 11-2 הם רוכשים של חלק מזכויותיה של התובעת במקרקעין. הנתבע 1 הוא עורך דין, אשר ייצג את התובעת במספר עסקאות מכר של זכויותיה במקרקעין, לרבות בעסקאות המכר בינה לבין שאר הנתבעים. יוער כבר עתה כי עסקאות המכר נערכו בשנת 1975.

יצוין כי בין הנתבעים לבין עצמם, לרבות הנתבע 1, קיימים קשרים חברתיים ו/או משפחתיים.

2.         השאלה המרכזית שהצדדים חלוקים ביניהם אודותיה היא - האם שילמו הנתבעים 11-2 את מלוא התמורה עבור הזכויות שרכשו במקרקעין.

לטענת התובעת, הנתבעים 11-2 לא שילמו את יתרת התמורה אותה התחייבו לשלם.               מכאן שעמדה ועומדת לה זכות לבטל את חוזי המכר שערכה עמם.

לטענת כל הנתבעים, הנתבעים 11-2 שילמו את מלוא התמורה. מכאן שכל מהותה של התביעה היא ניסיון סחיטה של התובעת, באמצעות מנהלה - מר גדעון הרנוי.

הסעדים המבוקשים

3.         לאור טענותיה, מבקשת התובעת מבית המשפט את הסעדים הנ"ל:

א.      ליתן פסק דין הצהרתי הקובע כי חוזי המכר בוטלו כדין, וכי התובעת הייתה רשאית לבטלם.

ב.      להורות לרשם המקרקעין למחוק ו/או לבטל את הערות האזהרה אשר נרשמו לטובת הנתבעים 11-2.

ג.        ליתן פסק דין הצהרתי הקובע כי התובעת רשאית למכור את המגרשים הזמניים מס' 1     ו-מס' 4, כהגדרתם להלן, לכל צד שלישי שתחפוץ; כמו כן - לקבוע את המנגנון והמועד להשבת הכספים ששילמו כל אחד מהנתבעים 11-2 לתובעת.

ד.      ליתן צו מניעה קבוע אשר יאסור על הנתבע 1 לעשות כל שימוש בכל מסמך ו/או ייפוי כוח, לרבות - ייפויי כוח בלתי-חוזרים, הקשור במגרשים זמניים מס' 1 ו-מס' 4; כמו כן - לחייב את הנתבע 1 להחזיר כל מסמך כאמור לידי התובעת.

בנוסף, ליתן צו מניעה קבוע כלפי כל אחד מהנתבעים 11-2, או מי מטעמם                      או הבא מכוחם, אשר יאסור עליהם לעשות כל דיספוזיציה ו/או שעבוד ו/או הקניית       כל זכות לצד שלישי במגרשים זמניים 1 ו/או 4.

רקע עובדתי

4.         מרביתה של השתלשלות האירועים הקודמת להגשת התביעה, ולמצער - פרשנותם המשפטית של אותם אירועים, נתונה במחלוקת בין הצדדים.

ואלה עיקרי הדברים המוסכמים על שני הצדדים :

א.      ביום 19.9.1975 נחתם חוזה למכירת זכויות התובעת בחלק מתוך המקרקעין, אשר כונה "מגרש זמני מס' 4" (החוזה צורף כנספח ב2 לכתב התביעה, ויכונה להלן: " חוזה ב2"). מגרש זה מהווה עשירית מהמקרקעין.

רוכשי הזכויות במגרש זה הם הנתבעים הבאים: הנתבע 7, אשר התחייב לרכוש 1/4 מהזכויות; הנתבע 8, אשר התחייב לרכוש 1/8 מהזכויות; הנתבעת 9, אשר התחייבה לרכוש 1/8 מהזכויות; הנתבעת 10, אשר התחייבה לרכוש 1/4 מהזכויות; הנתבעת 11, אשר התחייבה לרכוש 1/4 מהזכויות.

למען שלמות התמונה יצוין כי הנתבע 7 רכש לבדו, קודם לכן - ביום 25.8.1975,            את זכויות התובעת בחלק אחר מתוך המקרקעין, אשר כונה "מגרש זמני מס' 3" -           אשר אף הוא מהווה בשלמותו עשירית מהמקרקעין. בשנת 1996 מכר הנתבע 7 את זכויותיו במגרש זמני זה. מגרש זמני זה אינו מהווה חלק מהתביעה נשוא הדיון כאן.

ב.      ביום 13.11.1975 נחתם חוזה למכירת זכויות התובעת בחלק נוסף מתוך המקרקעין, אשר כונה "מגרש זמני מס' 1" (החוזה צורף כנספח ב1 לכתב התביעה ויכונה להלן: " חוזה ב1". חוזה ב2 וחוזה ב1 יחד, יכונו להלן: " חוזי המכר"). גם מגרש זה מהווה עשירית מהמקרקעין.